<h1>סמ"ג עשין סימן פ"ח</h1>
<h2>דף לח:</h2>
בעל הפקדון שתבע פקדונו ונתן לו השומר הפקדון ואמר המפקיד אין זה פקדוני אלא אחר הוא או שלם היה ואתה שברתו ובעל הבית אומר מה שהנחת כמות שהוא הרי הוא לפניך הרי השומר נשבע שבועת היסת כשאר כל הנשבעין שאין כל שומר נשבע שבועת שומרין האמורה בתורה אלא בזמן שמודה בעצמו של פקדון כמו שהמפקיד אומר וט[ו]ען שנגנב או מת או נשבה כללו של דבר טוען לפטור עצמו מן התשלומין נשבע שבועת שומרין אבל אם אמר ז(ה)ו היא שהלויתני או שהשאלתני או שהשכרתני או שנטלתי שכר על שמירתו והבעלים אומרים אינו זה אלא אחר או נשתנה מכמות שהיה השומר נשבע שבועת היסת או שבועת התורה אם הודה במקצת, כיצד ק' סאין הפקדתי אצלך והשומר אומר לא הפקדת אצלי אלא חמשים נשבע שבועת התורה מפני שהודה במקצת לא משום שבועת השומרים כור של חטים הפקדתי אצלך והלה אומר כור של שעורין היה שהפקדת אצלי נשבע היסת כשאר כל הנשבעין בטענה זו (ע"פ רמב"ם שאלה ופקדון פ"ו ה"ה ע"ש).
<h2>דף מז.</h2>
מי שהפקיד אצל חבירו כיס מלא זהובים ופשע בו הבעלים אומרים מאתים דינרין היו בו והשומר אומר ודאי דינרים היו בו אבל איני יודע כמה [היו] דומה דין זה למה שאומר בבא מציעא (צ"ח א') ובשבועות (מ"ז א') מנה לי בידך והלה אומר חמשים אני יודע והשאר איני יודע הרי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומתוך שאינו יכול לישבע משלם (ע"פ רמב"ם שאלה ופקדון פ"ה ה"ו עי' ראב"ד). אמנם בדין זה אני אומר שאין כאן אלא שבועה דרבנן מאחר שאינו מודה בדבר שבמניין כך וכך דינרין היו בו ומן השאר איני יודע, ובשבועה דרבנן אין אומרים מתוך שאינו יכול לישבע משלם (שבועות מ"ז א' תד"ה מתוך). גרסינן בירושלמי (ב"ק דף כ"ט ב') מעשה באחד שהפקיד שק (מלא צמר) [צרור] אצל חבירו ופשע בו, המפקיד אומר כלי מילת יקרים היו בו והלה אומר שמא סיגים או חול היו בו ואמרו חכמים ישבע בעל הפקדון ויטול והוא שיטעון דבר שהוא אמוד בו או אמוד להפקידו אצלו (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ז).
